תביעת נזקי רכוש בגין תאונת דרכים מיום 9.1.10.
התובע נהג ברכבו ביציאה מעכו לכיוון דרום, בסמוך לביה"ס לקציני ים. בנתיב הנגדי, צפונה, נסעה חבורת אופנוענים, וביניהם האופנוע של הנתבע 2 (להלן: "
חוסאם") והאופנוע של צד ג' (להלן: "
גסאן"). על האופנוע של גסאן ישב מאחוריו חברו, עאטף גרמאתי (להלן: "
עאטף"). התאונה אירעה בקטע כביש המתעקל בחדות ימינה, בכיוון נסיעת האופנוענים. בשעת צהריים של יום שבת, כלומר באור יום, כאשר התנועה זורמת כסדרה וללא הפרעה, כאשר מזג האוויר בהיר ונאה, וללא שנמצא כל ממצא פיזי על הכביש אשר עשוי היה להסביר זאת, סטו שני האופנועים מנתיב נסיעתם, עלו על אי-התנועה הבנוי המפריד בין נתיבי הנסיעה ועברו אל הנתיב הנגדי. כתוצאה מכך נפגע רכב התובע.
אומר מיד, כי רוב העדויות במסגרת תביעה זו היו בלתי מדוייקות, לשון המעטה, וכי ככלל אני מבכר על פניהן גרסאות עובדתיות חיצוניות - אלו שנמסרו במסגרת חקירת התאונה בידי המשטרה (תיק המשטרה הוגש במלואו ע"י הנתבעת 1) ואלו העולות מן ההליכים הפליליים שהתקיימו, לפי העניין.
ראשית דבר נכון יהיה לקבוע כמה אופנועים פגעו ברכב התובע. בעת הדיון טען התובע כי ראה במו עיניו ששני האופנועים פגעו ברכבו, האחד אחרי השני. לא ניתן לקבל את טענתו זו של התובע. בהודעתו למשטרה, שניתנה ביום התאונה, מסר התובע כי אופנוע אחד פגע ברכבו. כך גם בכל המסמכים שלאחר מכן: בהודעתו למבטחת רכבו מיום 14.2.10, בדרישת התשלום שהפנה לנתבעת 1 מיום 8.3.10, ועוד. גם בכתב התביעה שהגיש התובע, התייחס לפגיעה ע"י אופנוע אחד. העובדה שהתביעה הוגשה נגד חוסאם ומבטחתו בלבד, מדברת בעד עצמה. יהיו טעמיו של התובע לשינוי הגרסה התמוה אשר יהיו, גרסתו החדשה בדבר פגיעת שני אופנועים ברכבו (בזה אחר זה בדיוק באותה נקודה בחזית הרכב) - נדחית.
אך התובע נהג את רכבו בנתיב נסיעתו כחוק, ואין ספק כי הוא זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו. השאלה המרכזית עליה יש לתת את הדעת הינה האם האחריות לתאונה מוטלת על חוסאם, על גסאן או שיש מקום להטילה על שניהם בחלוקת אחריות כזו או אחרת.
חוסאם טען כמעט לכל אורך הדרך כי האחריות לפגיעה ברכב התובע מוטלת עליו, וכי על מבטחתו, הנתבעת 1, לפצות את התובע. החזית מול גסאן הינה למעשה מצד המבטחת. לשיטתו של חוסאם, אין מוטלת על גסאן אחריות. עם זאת, חוסאם אינו זוכר מאומה מאופן התרחשות התאונה עצמה. פגיעתו היתה משמעותית, הוא איבד הכרתו ובהמשך אושפז לתקופה ארוכה. דבריו אינם מידיעה אישית, אלא ממה שנמסר לו בדיעבד. עוד יוער כי חוסאם וגסאן הינם קרובי משפחה וכי לאופנוע בו נהג גסאן לא היה ביטוח מקיף או צד ג'.
בכתב ההגנה המתוקן, כמו גם בהודעה לצד ג', טענו הנתבעים, ולמעשה הנתבעת 1, כי גסאן נהג ברשלנות רבתי ואיבד שליטה באופנועו. האופנוע של גסאן החליק, עלה על אי התנועה ונכנס לנתיב הנגדי שם נעצר. בעקבות זאת, גם חוסאם שנסע אחריו איבד שליטה על האופנוע, "עבר לנתיב הנגדי ופגע בחזית רכב התובע".
גסאן טען כי אכן החליק - הוא אינו יודע מדוע - אך מצא את עצמו על הכביש באותו נתיב, בצד הימני של הכביש ולא בנתיב הנגדי. לדבריו, האופנוע שלו לא עבר את אי התנועה. גרסתו זו של גסאן נתמכה בעדותו של עאטף, אשר לא ידע לומר דבר אודות התאונה, מלבד העובדה שכאשר קמו מהכביש - פגיעתם של עאטף ושל גסאן היתה קלה - היו בנתיב הימני. גם חוסאם טען כי הבין מהבוחן המשטרתי שגבה את הודעתו בביה"ח כי האופנוע של גסאן נשאר בנתיב הימני.
אין לקבל את גרסת השלושה בהקשר זה. אף מבלי להתייחס לרושם שהותירה עדותם ולמהימנות, גרסתם נסתרת בבירור בשניים אלו:
האחד - תיק המשטרה. ראשית, מההודעות השונות המצויות בו עולה בבירור כי שני האופנועים הוזזו ממקומם לאחר התאונה. גם גסאן ועאטף אישרו בהודעתם במשטרה כי האופנועים הוזזו, אם כי טענו שלא ידעו על ידי מי. שנית, מהודעות התובע וגיסו סמיר בונייטוב (להלן: "
סמיר") שישב בכסא שליד הנהג ברכב התובע, עולה בבירור כי מלבד האופנוע שפגע ברכב התובע, סטה אופנוע נוסף לנתיב הנגדי, כלומר נכנס לנתיב נסיעתם, אך לא פגע ברכב. התובע וסמיר נטולי עניין בהקשר זה. שלישית, ממצאי הבוחן המשטרתי ברורים ואינם משאירים מקום לספק. בין השאר מופיעים בתרשים המדוייק ששורטט, מיקומי הפגיעות של כל אחד מהאופנועים באי התנועה וסימני החריטות שהשאיר כל אחד מהאופנועים על הכביש בנתיב הנגדי, נתיב נסיעת רכב התובע.
השני - ההליך הפלילי. כנגד חוסאם וגסאן הוגשו כתבי אישום. שניהם הואשמו, בין השאר, בכך שאיבדו שליטה על האופנוע ועברו לנתיב הנגדי. מסיבה שלא הובררה במסגרת הדיון בתביעה אזרחית זו, התביעה ניאותה לבטל את כתב האישום נגד חוסאם. לעומת זאת, גסאן הגיע להסדר טיעון לפיו הודה בכתב אישום מתוקן, שכלל בפרק העובדות את המעבר לנתיב הנגדי, והורשע על פי הודאתו.
האם די בכך שגסאן נכנס גם הוא לנתיב הנגדי כדי להטיל עליו אחריות מלאה לתאונה כנטען? התשובה על כך הינה בשלילה. אין טענה כי התקיים מגע פיזי בין האופנועים, או בין האופנוע של גסאן לרכב התובע.
לטענת הנתבעת 1, "בתיק המשטרה ישנו די חומר על מנת לבסס את העובדה לפיה אופנוע הנתבע 2 החליק כתוצאה מהחלקתו של האופנוע אשר נסע לפניו", דהיינו האופנוע של גסאן. בחנתי בקפידה תיק המשטרה ואינני סבור כי ניתן לבסס עליו קביעה לפיה האחריות להחלקת אופנועו של חוסאם מוטלת במלואה על גסאן. הדעת נותנת כי הסיבה העיקרית להתרחשות תאונה בדרך של עליה על אי-תנועה וכניסה לנתיב הנגדי, הינה נסיעה במהירות מופרזת עד מאד, שאינה מותאמת בשום אופן לעקומה החדה אליה נכנסו האופנועים. מכך ששני האופנועים נכנסו לנתיב הנגדי עולה כי שני הנהגים - גם חוסאם - נסעו במהירות שלא אפשרה להם לשלוט באופנוע. פגיעת האופנוע של חוסאם ברכב התובע נבעה אפוא בראש ובראשונה מרשלנותו של חוסאם. אילו היה נוהג במהירות התואמת את תנאי הדרך, היה מצליח להימנע מסטיה לנתיב הנגדי, למרות ההפתעה מהחלקת האופנוע שלפניו. עם זאת, נראה כי להחלקת האופנוע שלפניו היתה תרומה של ממש להתרחשות התאונה. חוסאם עצמו טען בתשובתו לכתב האישום בבית המשפט לתעבורה ביום 19.12.10: "אני טוען כי אופנוע שנסע לפני החליק, ולכן נאלצתי לסטות וכך נגרמה התאונה".
לאחר שקילת כלל הנתונים והנסיבות בתיק זה, העדויות בפניי וההודעות במשטרה, אני מעמיד את שיעור אחריותו של חוסאם לפגיעה ברכב התובע על 75% ואת שיעור אחריותו של גסאן לפגיעה כאמור על 25%.
לא ניתן לסיים את פרק האחריות מבלי להזכיר, ולו כהערה, תמיהה נוספת בתיק רצוף תמיהות זה. בהודעת התובע, שנמסרה מיד בסמוך לאחר התאונה, תיאר התובע אופנוע ראשון שהחליק, הרוכב נפל מהאופנוע, בעוד האופנוע המשיך ללא הרוכב ופגע בחזית רכבו,
ולאחר מכן אופנוע נוסף שהגיע ממול סטה גם הוא שמאלה ונכנס לנתיב נסיעת התובע, אך לא פגע ברכבו. מתיאור זה עולה כי האופנוע שפגע ברכב התובע, האופנוע שאמור להיות זה של חוסאם, היה
הראשון. תיאור דומה מסר גם עד הראיה סמיר בהודעתו הנפרדת. ברם, חוסאם, גסאן ועאטף, כל אחד בנפרד, העידו כי האופנוע של גסאן היה
קדמי יותר וחוסאם נסע אחריו. נשאלת השאלה, כיצד ניתן ליישב סתירה זו, והאם שילוב העדויות מעלה אפשרות לפיה האופנוע שפגע ברכב התובע הוא בכלל אופנועו של גסאן. אפשרות מעין זו עשויה היתה לעלות בקנה אחד עם טענות הנתבעת 1 לקנוניה בין חוסאם וגסאן.
בנסיבות העניין, אין מקום לשקול קבלת אפשרות מעין זו. ראשית, משום שאפשרות כזו כלל נטענה ע"י הנתבעת 1. שנית, מאחר ומתיק המשטרה, המשקף עבודת חקירה יסודית למדי, עולה כי הנזק באופנוע של חוסאם (מסוג ימאהה, בשונה מהאופנוע של גסאן, מסוג סוזוקי) מתאים לפגיעה ברכב התובע. הסתירה האמורה מצויה היתה נגד עיני עורכי תיק המשטרה, ולאור הקביעות בתיק נראה כי סברו שגרסת התובע וסמיר בהקשר זה אינה מדוייקת.
באשר לנזק - נזקו הישיר של התובע הסתכם בסך של 3,140 ש"ח ובשערוך מקורב להיום, סך של 3,400 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט טרחה ואובדן זמן.
סיכומו של דבר - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל של 4,400 ש"ח תוך 30 ימים מהיום.
ההודעה לצד ג' מתקבלת חלקית. אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעים סכום של 850 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסכום של 350 ש"ח. בסך הכל ישלם צד ג' לנתבעים סכום של 1,200 ש"ח, תוך 60 ימים מהיום.